לסטיוארט בראון יש שם של דמות מצוירת, משרד על צמרת של עץ והתמחות במשחקי ילדים. התמונה המתקתקה הזו מקבלת טוויסט טים־ברטוני כשמתברר שהיא תוצאה של רצח סדרתי. עד לפני 25 שנה היה ד"ר בראון, תושב קליפורניה, פסיכיאטר מן השורה, שהתמחה באבחון, טיפול ומחקר של רוצחים סדרתיים. תובנה אחת שנבטה בו באותן שנים הולידה שינוי אדיר בחייו: בראון הבחין במכנה משותף מפתיע – לכל הרוצחים שבהם טיפל היו תבניות משחק מעוותות. הם היו ילדים שלא הורשו לשחק, או שהוריהם התערבו, הכתיבו והגבילו את המשחקים שלהם. הממצאים האלה חורגים מתחום הקרימינולוגיה ומן השוליים האכזריים של העולם; החברה האנושית, הבין בראון כבר אז, מאבדת את תבניות המשחק המוכרות שלה. וכשהקשר בין משחקי הילדות להפרעות הבגרות כל כך ברור, חייבים לבדוק מה קורה לכל בני האדם כשעולם המשחקים משתנה. בראון לקח על עצמו את המשימה, היה לחוקר מוביל בתחום – והקים את המכון הלאומי למשחק.

את המסע בעולם המקצועי שלו מתחיל בראון ב"צא לדרך" בסיסי. יש 500 הגדרות שונות למשחק, ובגיל 72 בראון מכיר את רובן. "באופן פשטני", הוא אומר בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי, "משחק הוא משהו שנעשה באופן רצוני; ניתן להפרעה; גורם הנאה; כשהוא מבוצע כהלכה הוא משחרר את המשתתף בו מהעריצות של הזמן; נראה חסר מטרה, אבל ההטבות שיש בו ברורות למתבונן ולמשתתף כאחד; והתוצאה שלו היא בעלת חשיבות משנית ביחס להשתתפות במשחק עצמו".

במילים אחרות, לא חשוב הניצחון, העיקר ההשתתפות. "כן", מודה בראון, "אבל מה שקרה לאִמרה הזו משקף את הצורה שבה המשחק השתנה בעשורים האחרונים. התרבות האמריקאית, למשל, מקדשת את המטרה – הניצחון, במקרה הזה – ועל הדרך היא נהייתה תרבות של מפסידים ומנצחים. המשחק עצמו נהפך לסיסמה למכירת נעליים, למשני בחשיבותו. זה מחלחל עמוק לתרבות שלנו: ילדים במערב משחקים כיום במסגרות מאורגנות. במקום שהורים יאפשרו להם לשחק, הם רושמים אותם לחוגים: לכדורגל, לפסנתר. זו בניית רזומה, זה לא משחק. וזה משנה את חוקי המשחק".

לא שיחקת בידיים? לא תתקבל לעבודה

תחילה השתנו החוקים עבור המבוגרים. ב־1560 פיטר ברויגל האב עוד צייר מבוגרים משתעשעים ב"משחקי ילדים", אבל במאה ה־17 נדחקה האינפנטיליות משולחת הרסן מפני החומרה האינטלקטואלית המעודנת שהנחילה האריסטוקרטיה האירופית לנתיניה. "אם ברויגל האב היה מצייר את כיכר העיר היום, היא היתה ריקה, למעט ילד שנושא עמו נינטנדו בדרך לבית של ילד אחר, ומחלונות הבתים היה בוקע אור כחלחל ומרצד", אומר בראון. "מה שברויגל ניסה להנציח זה את חיי הכפר של אז, על השעשועים שלהם, שכללו גם מבוגרים משתטים. סוגי המשחק למיניהם כמעט לא השתנו מאז, אבל האופן שבו אנו משחקים אותם השתנה – הבובות נהיו ממותגות ומפעילות פחות את הדמיון, משחקי העצמים של פעם (חישוקים, כדורים, קוביות) והמשחקים הפיזיים נהפכו לווירטואליים".

"משחקי ילדים", פיטר ברויגל האב, 1560. "סוגי המשחק כמעט לא השתנו, האופן שבו אנחנו משחקים אותם השתנה"

ומה קרה למבוגרים? למה הם הפסיקו לשחק?

"הם לא הפסיקו לשחק לגמרי, הם בעיקר החליפו משחקים במשחקי כוח ופיתוי והחליטו לבצע הפרדה חמורה בין עבודה למשחק. גדלנו בתרבות שחושבת שאלו עולמות נפרדים, שלא לומר מנוגדים. אלא שכיום התפיסות הללו משתנות – דפוסי משחק משולבים במקומות עבודה בשל הערך המוסף שלהם, ובמקביל יש אנשים שרואים במקומות העבודה שלהם ‘זמן ארגז חול’ לגדולים, שבו הם יכולים להיות יצירתיים ומאושרים".

אחד הביטויים המובהקים של העניין הוא שילוב משחקים ממשיים במקומות העבודה. התופעה רווחה בימי טרום המשבר בעיקר בחברות הייטק ובמשרדי פרסום, שפיזרו במשרד שולחנות פינג פונג ומכונות פינבול והוציאו את העובדים לימי כיף אתגריים, כולל השתובבות ביער וטיפוס על חבלים. המטרה ברורה – הגברת היצירתיות ועבודת הצוות. אבל לא בטוח שפאק־מן הוא הדרך הטובה ביותר להשיג זאת. משחק עם עצמים, למשל, עדיף בהרבה: הוא מפעיל את היד, שמגרה את המוח, שמחזק את הקשר ליד.

הספר שפרסם בראון השנה, "Play", גדוש מחקרים שמוכיחים את יתרונות המשחק אצל ילדים, מבוגרים ואפילו חיות, ולפיכך מתהדר בכותרת המשנה "איך המשחק מעצב את המוח, פותח את הדמיון וממריץ את הנשמה". הנה מחקר לדוגמה, על משחק עם עצמים: "ב־JPL (מעבדת מחקר של הממשל ונאס"א) מצאו שמבוגרים שבילדותם לא הרבו לשחק באמצעות הידיים מתקשים לפתור בעיות מכניות באופן יצירתי, בהשוואה לילדים ששיחקו בידיים", מספר בראון. "המחקר משמש כיום את נאס"א ובואינג ככלל אצבע: לא שיחקת בידיים או עבדת איתן כשהיית ילד – אין ג’וב!".

אם כך, אנחנו צריכים לבדוק גם את היסטוריית המשחק של המנהיגים שלנו?

"הלוואי שיכולנו לעשות את זה, ושזה יהיה מידע גלוי, בדיוק כמו מצבם הבריאותי של מועמדים לנשיאות. אני חולם על היום שבו בבית המחוקקים, במקום להתקוטט, יאמצו כמה התנהגויות משחקיות. אני בטוח שהם היו יכולים לפתור כך כמה בעיות רציניות. המחקרים שיש לנו בנושא – שבוצעו בעיקר על חולדות מעבדה – מלמדים שמנגנון הישרדותי והיכולת לפתור בעיות באופן יצירתי קשורים קשר הדוק למשחק.

"הדחף לשחק הוא עצום: המקור שלו הוא בגזע המוח, שבו נעורים הדחפים הבסיסיים שלנו, ובהם חלימה והישרדות. מצד שני, משחק הוא הדחף הראשון שנפגע בזמן של חרדה, איום גופני, רעב או מחלה. ובכל זאת, משחק הוא משהו שמתקיים גם בתנאים הקיצוניים ביותר של זוועה – במחנות ההשמדה. המחקרים שיש לנו מראים כי חולדות שנמנעה מהן היכולת לשחק סובלות מתפקוד לקוי בתחומים שונים, בין השאר סקס והישרדות. זכרי החולדה התקשו, למשל, להחליט מאיזה צד לטפס על הנקבה. כשחתול הופיע הן אמנם התחבאו כמו כל השאר, אבל כשהאיום חלף הן שכחו לצאת ומתו במקום מחבואן. כך שכן, בהחלט הייתי רוצה לדעת אם הנשיא שלי, כילד, שיחק באופן בריא; יש לזה השלכות ברורות על היכולת שלו לפתור קונפליקטים וכמובן לשרוד".

ד"ר סטיוארט בראון מתריע: "המשחקים החדשים, השמרניים, העדינים והממותגים, מסרסים אותנו" צילום: shutterstock

האם נמצאה תרופה להפרעת הקשב?

הדוגמה של החולדות המתות במחבוא היא הוכחה קיצונית ומפתיעה לקשר בין משחק לחיים. לא חייבים להרחיק לשם – יש למשחקים אין ספור השלכות יותר מובנות מאליהם. ילדים שמשחקים משחקים חברתיים, פיזיים, מחוספסים, כמו גם ילדים שמרבים במשחקי דמיון (עם בובות ועצמים אחרים) הם ילדים שלומדים היטב – בראש, בגוף ובידיים – איך להחליף תפקידים, לאלתר, לשקוע בחוויה, לשכוח הכל, לשרטט גבולות, להמציא כללים, להפנים אותם וגם לחרוג מהם. "קליידוסקופ התנהגותי", קרא למשחקים פרופ’ מארק בקוף מאוניברסיטת קולורדו.

ואולם עוד לפני הנפלאות ההתנהגותיות שמעורר המשחק, מתחת לכל היתרונות החברתיים שלו, נמצאת הביולוגיה. מחקרים שונים בתחום הראו כי אפילו צורות בסיסיות של משחק גורמות לפעילות מוגברת כמעט בכל חלקי המוח, שנחווית כעונג צרוף. ממצא אחר העיד על התאמה גבוהה בין הפעילות באונות הימניות של כל השחקנים – שיתוף הפעולה שלהם יוצר הרמוניה בין המוחות שלהם. מדענים בגישה אבולוציונית מגייסים את הממצאים האלה כדי לטעון שהמשחק הוא פשוט אימון לחיים, אבל חוקרים אחרים כבר שולפים הוכחות סותרות. מדענים סקוטים, למשל, בדקו את יכולת הציד של חתולים שהרבו לשחק בהיותם גורים לבין חתולים שגדלו בלי לשחק; לשתי הקבוצות היו כישורי ציד זהים.

בראון מבהיר שהוויכוח אינו פשטני כל כך. "התיאוריה העכשווית לגבי מטרת המשחק היא יותר מורכבת, ועוסקת בהשפעה שלו על התפתחות תקינה של המוח. הזואולוג ג’ון באיירס מצא קשר בין עקומת המשחק לעקומת התפתחות הצרבלום במוח. האזור הזה, שאחראי על התמצאות במרחב ועל קואורדינציה, מתפתח באופן אופטימלי רק בתנאים שבהם מופעל כל המנעד של תנועות משחק. חוקר אחר, סרג’יו פליס, הוכיח את הקשר בין משחק, בעיקר פיזי ומחוספס, להתפתחות תקינה של הקורטקס הפרונטלי, שכפי הנראה אחראי על היכולת החברתית. ישנם מחקרים רבים נוספים שקושרים בין משחק להתפתחות תקינה של חלקים ותפקודים שונים במוח".

"התיאוריה העכשווית על מטרת המשחק עוסקת בהשפעה שלו על התפתחות תקינה של המוח"

לגישה הזו יש כבר ממצאים ספציפיים מאוד, למשל בכל הנוגע להפרעת קשב וריכוז (ADHD). הביקורת הגוברת הנוגעת להפרעה הזאת היא שהילדים של היום אינם סובלים ממנה יותר מבעבר, הם פשוט סובלים מאבחון יתר; לפני 20 שנה, טוענים המבקרים, הם פשוט היו נחשבים ילדים שובבים. ואמנם, פרופ’ ג’ון פנקספ מאוניברסיטת וושינגטון מצא כי חולדות שסבלו מ־ADHD שיחקו באופן פיזי ואלים יותר מחולדות אחרות, ולאורך זמן רב יותר. כשאפשרו להן לשחק יותר – עוד שעה ביום, לעומת חולדות אחרות – ההפרעה לתפקוד שלהן בבגרותן היתה מתונה בהרבה. במילים אחרות, הפרעת הקשב והריכוז יכולה להיות תוצר של מעט מדי שעות משחק פיזי, ממשי, אנרגטי.

הפחד ההורי נהיה מגיפה משתקת

ממשקים משחקיים כאלה בין השינויים באורח החיים לשינויי ההתנהגות והמוח עומדים במרכז עבודתו של בראון ושל המכון הלאומי למשחק, שבראשו הוא עומד. בראון הקים את המכון בקליפורניה ב־1999, כדי לרכז את הידע ותחומי המחקר השונים הנוגעים למשחק. במכון, שממומן על ידי קרנות פרטיות, מעורבים חוקרי משחקים מתחומי האקדמיה, העסקים והספורט, והוא עוסק הן בפעילות ציבורית להעלאת חשיבות המשחקים בציבור והן במחקר.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לאיזה שינוי במוח גורמת צורת המשחק העכשווית", מתמצת בראון את העניין, ומתפנה לומר את הדברים מפורשות: המשחקים שילדים ממציאים בעצמם חשובים במיוחד; הכוח של משחק פיזי כזה גדול יותר מזה של "תופסת", והכוח של משחק דמיון פרטי גדול מזה של משחקי לוח. וכל אלה טובים בהרבה ממשחקי מחשב.

"קונגלומרטים וארגוני מבוגרים השתלטו על המשחק. כל המשגיחים צנזרו את תבניות המשחק, ובמקביל הפיזיות שלו, התנועה, סורסה בידי משחקי מחשב. במקום לתת לילדים לארגן את המשחקים שלהם, מבוגרים התחילו לעשות את זה. החריגה הזו יוצרת גם נתק מהטבע, שבו התנהלו בעבר רוב המשחקים, והיקף הפעילות הגופנית של הילדים ירד באופן דרמטי. פרופ’ ג’ו פרוסט טוען כי אנו ניצבים בפני משבר חברתי חסר תקדים עקב ירידת מעמד המשחק בעולם המערבי".

"גם כשלמשחק מתלווים צדדים לא נעימים, הם לא בהכרח שליליים"

מהן ההשלכות של צורת המשחק העכשווית?

"אני לא יודע, ואני לא חושב שמישהו יודע. פרוסט חושב שמדובר באסון. ללא ספק נוצר כאן מוח מעט שונה. איך זה ישפיע עלינו בעתיד? קיימים כמה תרחישים, שרובם עוסקים בפגיעה ביכולת התנועתית, בהתמצאות במרחב ובשליטה בשפה תלת־ממדית של תקשורת חברתית. אבל ייתכן שיש גם צד חיובי, הנגזר מהיתרונות של תקשורת דרך המחשב וגירוי ויזואלי מפותח, שמגרה אזורים אחרים במוח. אני רק יודע שאבולוציונית, ההשפעה ההדדית בין המוח האנושי למשחק לא נועדה להתפתח בישיבה מול מסכי מחשב או טלוויזיה".

זה נשמע מטיפני, כמעט כמו הפחד מהטלוויזיה של שנות החמישים. זו הרוח של המכון הלאומי למשחק?
"לפעמים אנחנו נסחפים. התפקיד של המכון הוא ליידע: אנחנו עובדים עם הורים ומורים כדי לאפשר לילדים לחיות את חיי המשחק שלהם באופן פתוח וחופשי יותר, אולי נאמן יותר למקור אם תרצה, בצורה שתאפשר לתהליך הטבעי הזה להפרות את הילדים מבחינה חברתית, יצירתית ונוירולוגית".

מה עם הצדדים הפחות נעימים של משחק, ובהם השפלה, חבלה ופגיעות אחרות?

"אם למשחק מתלווים צדדים לא נעימים, הם לא בהכרח שליליים. לעתים פגיעה והשפלה מתלווות למשחק חברתי או משחק פיזי, אבל בדרך כלל היכולת להישאר חברים, לקבל ולתת מרכזית יותר, בסופו של דבר. מחקרים מראים שילדים שלא היה להם מספיק ניסיון במשחק הזה – שזה נאסר עליהם, או שהיו ילדים יחידים – גדלים במקרים רבים להיות קורבנות של בריונות, או בריונים בעצמם.

פשוט לא היתה להם הזדמנות ללמוד את הסימנים והשפה של אינטראקציה כזו. זה גם המקום שבו השגחת מבוגרים נדרשת, אבל זה מחול עדין של איזון – ההורה או המורה צריך לדעת מתי להתערב. נדרשת יכולת קריאה טובה של סימני משחק, לראות מתי המשחק נעלם או האם אחד הצדדים לא מצליח לקרוא את הסימנים כראוי. זה אחד הדברים שהמכון עושה – מזכיר למבוגרים את סימני המשחק בעולם שבו הם מתפרשים בדרך כלל באופן שונה".

זה קורה משום שמבוגרים משחקים אחרת מילדים?

"גם, וגם בגלל המטען התרבותי שאנחנו מטמיעים בילדים בדורות האחרונים. אני שיחקתי באופן חופשי, הילדים שלי שיחקו כך, אבל הילדים שלהם זה כבר סיפור אחר, אצלם הכל מאורגן. ההישגיות של הדור שלי חלחלה לילדים שלנו בגיל צעיר יותר, ולילדים שלהם בגיל צעיר עוד יותר, ועל חשבון זמן המשחק ואופיו. לכך נוסף גם הפחד מאלימות, הפחד שיקרו דברים לילדים. זו כבר מגיפה שפוגעת בצורה שבה ילדים יכולים לשחק. יותר משהעולם השתנה, אני חושב שתפיסת העולם השתנתה".

איך העבודה שלך השפיענ על חייך הפרטיים?

"באופן רדיקלי. אלא הייתי אני לפני שהתחלתי להתעסק במשחק ולגלות את עצמי מחדש. למרות הידע שהיה לי בנושא כפסיכיאטר, העבודה שלי לא אפשרה לי למצוא את הזמן לשחק. היום אני משחק בכל מה שיש לי הזדמנות לשחק בו. כששייקספיר כתב שהחיים הם מחזה, אני חושב שהוא התכוון לומר שהחיים הם משחק. אני משתדל לחיות את זה מדי יום".

ואיך אתה יורד מבית העץ הזה שלך?

"משתלשל בחבל כמובן".

ומה אומרים על כך בשבדיה?
ממרום 480 ימי חופשת לידה שהם מקבלים הם מסתכלים עלינו מלמעלה למעלה…  ויש גם בשורה טובה לאב התינוק, מתוך 480 ימי החופשה מגיעים באופן בלעדי 60 ימי חופשה! את הימים הללו יכולים ההורים לנצל כל עוד לא מלאו לילד שבע שנים.

אז אפשר להמשיך לחלום על 480 ימי חופשה, אבל עדיף הקיץ הישראלי מאשר ה"קיץ" בשבדיה.
בכלל אין באמת מה להשוות ביניהם, נכון הם יצרו את הענק נוקיה אבל גם לנו יש את מודו.

בכל מקרה בישראל כמו בישראל, יש דברים חשובים יותר. כמו איך בעצם לקרא לחופשת לידה? אולי בעצם "תקופת הסתגלות"?

את הסיפור של הילדה רוז בטח לא פיספסתם, פסיכולוגים אומרים שכדאי / מומלץ / צריך לא לספר לילדים יותר מידי פרטים על הפרשה. כנראה משרד החינוך לא מסכים עם הנחה זאת וחושב שצריך / מומלץ / כדאי לחשוף את הילדים לכל פרשה חדשותית, לכל זוועה ולכל סיפור שיכול לזעזע את הילדים ולהוריד מהם את התמימות שהיתה להם פעם.

המטרה היא ככל הנראה כדי לעורר את הביקורת של הילד ולגרום לו לחשוש מהנורא מכל מכל קרוביו, ולא לתת ביטחון לא בהוריו ובטח שלא בסבתו ובסבו. כך ככל הנראה ימנעו מקרים נוספים מכיוון שהילד הרך ידע להתגונן מאביו / אימו / סבו /סבתו.

למה אני אומר זאת?

מכיוון שאתר גלים מפעיל אתר חדשות לילדים שנקרא "חדשות הילדים בגלים" המיועד לילדים ומגדיר את עצמו "אתר חינוכי לילדים" החליט לחשוף את הילדים התמימים והרכים לכל הזוועות שבעולם. 

פניתי אליהם כדי להביא את הנושא לצומת ליבם, ואתם יכולים לראות את תשובתם ותגובתם או חוסר תגובתם. מכיוון שלא נעניתי אני מפרסם את התכתובת בניינו ואשמח לקבל תשובה או תגובה מאתר גלים על הנושא ולצרף אותה במידה ותתקבל.

הגיע החופש הגדול, הסיוט הגדול של כל הורה. ניסינו הכל אבל אי אפשר לברוח ממילות הקסם "אמא משעמם לי!!!" שמכריח אותך להעביר איתו שעות של זמן איכות, כשכל מה שאת רוצה זה רק שקט כדי לנוח ובאמת חופש!

רבותי ספרים!

האזנה לספר בגיל הרך מזמינה את הילדים לפתח העדפה לקריאה כמקור להנאה. עצם ההתנסות החווייתית והמהנה מהאזנה לקריאת ספרים בגיל הרך עשויה לפתח אצל הילדים משיכה לקריאת ספרים לטווח ארוך.

בחודש אפריל שנה זו נערך יום הבחירות של מצעד הספרים ה-13 לילדים ולנוער. לקראת מצעד הספרים פורסמה רשימת ספרים מומלצים, בחלוקה לפי גילאים. הספרים המוצעים נבחרו תוך התייחסות לנאמר בתכניות הלימודים ולמטרות העל של מערכת החינוך במפגשי ילדים ובני נוער עם ספרים. חלק מהזמן בחופש הגדול אפשר להקדיש לקריאה משותפת של ספרים ביחד עם הילדים.

מצעד הספרים תשס"ח

פורום ספרי ילדים לגיל הרך

משהו לקרוא?

המלצות נוספות לספרים לילדים אפשר למצוא באתר הנפלא "משהו לקרוא?". תוכלו למצוא המלצות לספרים על פי גיל, בתוספת טיפים, ספרים לפי לוח השנה וכו’.

משהו לקרוא?

101 רעיונות לקיץ

בחופש הגדול יש 62 ימים, 1488 שעות והמון המון דקות פנויות. קיבצנו עבורכם רעיונות שונים ומשונים להעברת הזמן בצוותא עם הילדים. בין הפעילויות יש יצירה, טיולים קרובים ורחוקים מהבית וסתם בילויים ביתיים מהנים. כל אחד יכול להתאים לעצמו את סוג הבילוי המתאים לו ולילדיו.

פעילויות בשכונה, בחצר ובגינה.
יוצאים מהבית – ביקורים במקומות מעניינים.
פעילויות בבית – חלק א’
פעילויות בבית – חלק ב’

פארק אריאל שרון

"פארק שרון" מחבר בין בית הספר החקלאי מקווה ישראל, פארק בגין והפארק הלאומי והספארי ברמת גן. וכן, אתם לא טועים. במזרח פארק שרון שוכן אתר חירייה, ששימש עשרות שנים כמטמנת הפסולת המרכזית של ישראל, ונמצא בימים אלה בעיצומו של תהליך שיקום להפיכתו ממפגע סביבתי לנכס לאומי.

לצד תל חירייה מוקם פארק מִחזור שמייצר מהפסולת של גוש דן אנרגיה, מים מטוהרים, דשן ואפילו ריהוט גן מגזם עץ, להנאת באי הפארק. במקום הוקם מרכז לחינוך סביבתי ייחודי שעוסק בסביבה, אקולוגיה, תרבות הצריכה ומה שביניהן.

באתר האינטרנט של הפארק מובא מידע על המקום, על חירייה ועל אתרים נוספים בפארק, כולל פעילויות, סיורים ומסלולים.

פארק אריאל שרון

ברשימה שלי אתרי יצירה, ומשחקים:
 
קיפולי נייר
באתר של canon תמצאו חיות, בתים, צעצועים, אווירונים ודינוזאורים – כולם אפשר לעשות בעזרת קיפול ניירות שמדפיסים במחשב.

ברכות תוצרת בית
באתר Iris Folding תמצאו עבודות לקיפולי נייר.  צריך לגזור רצועות נייר צבעוניות ולקפל בסדר הנכון. בסוף הקיפול נוצרת תמונה בצורת דולפין או מכונית או פרפר, שיכולה לשמש כרטיס ברכה תוצרת בית, שאין לאף אחד אחר. לבני 7 ומעלה.

בית לדובי 
האתר המופלא של מרילין סקוט ווטרס תמצאו דגמים של בית דובוני פנדה וקופסאות קטנטנות ויפהפיות.
כולם מיועדים להדפסה, בצבע או בשחור לבן (אם בוחרים באפשרות השנייה, נוספת פעולת צביעה ארוכה ומהנה). ההרכבה פשוטה יחסית, וכדאי להקדים לה הדבקה של היצירה על בריסטול. באורח פלא האתר מחרים את הדפדפן של ביל גייטס ופועל כשורה רק עם הדפדפן של מוזילה (פיירפוקס).

ממלכת אוריגמי
Oriland היא ממלכת אוריגמי, שאפשר למצוא בה קיפולי נייר שייראו כמו קופסה, ילד, דינוזאור, חתול ועוד הרבה אפשרויות אחרות.

מלאכים תפורים
באתר Dollmaker מסבירים איך להכין בובות קטנות בעזרת חתיכות בד די זעירות, חוט, מחט ומילוי. תינוקות מלאכים, חתול-מלאך, חתול-בובה שעוד לא עבר לגן עדן וגם בובות אנימה הרבה יותר מסובכות.

שיעור ציור
באתר הזה תלמדו איך לצייר ציורים פשוטים, בעיקר כי הילדה דורשת: ציירי לי כבשה. הלימוד כולל גם גיבורי מנגה כמו נארוטו ודרגון בול זי, לצד דמויות מסדרות אנימציה כמו בוב ספוג, קליפורד ואפילו הסימפסונים. וגם: תוכנת ציור און-ליין מרובת אפשרויות. לא חייבים להירשם, אף שזה עשוי להיראות כך ממבט ראשון.

לצבוע את וינקס
והנה הגענו לצביעה של הדמויות המוכרות מתוכניות הטלוויזיה: חבורת הגנדרניות מ"מועדון וינקס", מיקי מאוס וחברים ואפילו קספר. אלא שהפעם רוב הצביעה מתבצעת במחשב, בעזרת תוכנת פלאש מוצלחת במיוחד.

מלבישים את מריו
מדור שלם של משחקי לבוש ואופנה, שמטעמי אידיאולוגיה אפשר להרחיק מהבנות, אבל למה בעצם? האם משחקי האיגרוף לבנים פחות נחותים? בין האפשרויות, מלבישים את מריו, גיבור משחק הקפיצות הידוע ומעצבים חדרים ורודים.

כל המשחקים
באתר הזה תמצא את כל משחקי האון-ליין האפשריים, מסודרים לפי שמותיהם, בחלוקה לז’אנרים. החיסרון: לא מופיעות תמונות של המשחקים לצד שמם.  35 משחקי מריו, "דיאבלו" בגרסת פלאש, משחקי הרפתקה, גולף, כדורגל ושחמט.

סרטים שיוצאים הקיץ:

להרפתקנים: האי של נים
הסרט, האי של נים, שיעלה לאקרנים ב-26 ביוני מספר על ילדה בת 11 שחיה עם אביה באי אקזוטי. כשאביה נעלם בים היא מוצאת את עצמה מאוימת ע"י פיראטים הזוממים לכבוש את האי. מפוחדת ובודדה, היא יוצרת קשר עם גיבור ספרי ההרפתקאות האהוב עליה ומבקשת את עזרתו. עם ג’ודי פוסטר.
האי של נים – דף הסרט

ללוחמים: קונג-פו פנדה
עלילת הסרט מספרת על דב פנדה עצלן וחסר בושה בשם פו, שקונג-פו הוא תחביבו העיקרי. יום אחד הוא מופיע בנבואה עתיקה לפיה הוא אמור להצטרף לחבורת הלוחמים "החמישיה הזועמת", שמטרתה להגן על יושבי העמק מרוע.
קונג-פו פנדה – דף הסרט

לפנטזיונרים: וול-E
סרט האנימציה הממוחשבת החדש של פיקסאר ודיסני מתחיל בשנת 2700 כשכדור הארץ הוצף בזבל וכל האנשים פונו לחלל, פרט לצבא של רובוטים מפני אשפה בשם וול-E שהושארו לנקות את כדור הארץ. כל טוב ויפה עד שאחד מהרובוטים מתחיל לפתח אישיות עצמאית ואף מתאהב ברובוטית קטנה וחמודה. הסרט יעלה לאקרנים ב-3 ביולי.
וול-E – דף הסרט

לבעלי לב חזק: ספיד רייסר
הסרט, המדובב לעברית, מגיע מבית היוצר של יוצרי טרילוגיית "המטריקס", ומציע שעה וחצי של הרפתקאות לבעלי לב חזק על נהג מרוצים בלתי מנוצח וחסר פחד שחובר ליריבו מהעבר כדי לזכות במרוץ שלקח את חיי אחיו. אירוע השיא הוא האם יימצא סוף סוף מי שינצח את האלוף הבלתי מעורער ויזכה במיליון דולר. הסרו יעלה ב-19 ביוני.
ספיד רייסר – דף הסרט